מילכוד 31

הקדמה

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח – 2018 אשר נכנס לתחולה בחודש ספטמבר 2019 שינה את כללי המשחק בהיבטים רבים.

אחד השינויים המשמעותיים ביותר בעקבות חוק החדש התרחש בסוגיית נקיטת ההליכים הפליליים כנגד חייבים על ידי רשויות המס בישראל – מס הכנסה ורשויות מע"מ.

מדובר לכאורה בשינוי תמים שבסך הכל עיגן במסגרת החקיקה את הפסיקה שכבר הייתה קיימת לפני חקיקתו של החוק החדש. אך למרבה הצער, נראה כי החקיקה החדשה הובילה את רשויות המס להחמיר את גישתן בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים והגשת כתבי אישום כנגד חייבים וכנגד מנהלי חברות ונושאי משרה בתאגידים חדלי פירעון – וזאת בניגוד גמור לרוחו של החוק החדש אשר שמה את נושא שיקום החייב כאחת ממטרות העל של ההליך.

הגישה החדשה של רשויות המס מובילה לתוצאות אבסורדיות והרות אסון לחייבים תמימים ולאזרחים נורמטיביים שמוצאים את עצמם לפתע עומדים בפני כתבי אישום חמורים – עד כדי דרישות של התביעה למאסר בפועל (!!!) וכל זאת מתוך מטרה של רשויות המס לגבות את חוב המס בדרכים עקיפות.

האיום בהגשת כתבי אישום על ידי רשויות המס מציב בפני החייבים ומנהלי החברות מלכוד מסוכן – או שתואשמו בעבירות מס או שתסירו את המחדל באמצעות תשלום המס ואז תואשמו בביצוע העדפת נושים אסורה.

לכך בוודאי לא התכוון המחוקק, ומובן כי מדיניות שיפוטית ראויה אינה יכולה לסבול מצב של עידוד ביצוע עבירה אחת על מנת להסיר את האיום מפני השלכות פליליות של עבירה אחרת.

כפי שנסביר במאמר זה, החוק החדש הותיר בידי רשויות המס את המעמד של גביית החוב בדין קדימה לפני הנושים הכלליים של התאגיד, ועל רשויות המס להסתפק במעמד המועדף שניתן להם לצורך גביית החוב מהתאגיד ולא לפעול בדרכים עקיפות ו"ערמומיות" לגביית החוב מבעלי מניות ונושאי משרה.  

רקע

מערכת המשפט עושה אבחנה בין הליכים אזרחיים להליכים פליליים. כך למשל, הליכים פליליים יכולים להתנהל על ידי רשויות המס גם לאחר שהמס שולם. יחד עם זאת, בפרקטיקה שהייתה נהוגה עד לכניסתו לתוקף של החוק החדש, כאשר חברה או יחיד נקלעו להליכי חדלות פירעון וכתוצאה מכך הוחסרו דיווחים ו/או תשלומים שוטפים לרשויות המס, אזי רשויות המס נמנעו בדרך כלל מהגשת כתבי אישום. זאת מתוך הבנה כי המחדל נובע מנסיבות מצערות בהן החייב נקלע שלא ברצונו למצב שהוא אינו יכול לשלם את חובותיו לנושיו, לרבות לרשויות המס.

חשוב להבין כי כאשר עסק מגיע למצב של חדלות פירעון, הוא נקלע בהרבה מקרים לסחרור ולחוסר שליטה של מנהלי החברה על היכולת לבצע פעולות הכרחיות. כך גם לעיתים קרובות קיים חוב של החברה לרואה החשבון או להנהלת החשבונות אשר אינם מסכימים לבצע את הדיווחים השוטפים לרשויות המס כל עוד החוב כלפיהם אינו מוסדר.

בשלב הבא, כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה לפתיחת הליכי חדלות פירעון, מתמנה על ידי בית המשפט בעל תפקיד אשר מוקנות לו כל סמכויות הניהול של התאגיד וזאת תוך נישול מנהלי החברה מסמכויותיהם. במצב זה, מנהלי החברה כלל אינם מוסמכים עוד לבצע את הדיווחים ו/או את התשלומים לרשויות המס.     

במסגרת הליכי החקיקה של החוק החדש, הוצע על ידי משרד המשפטים לעגן בחוק את ההוראה לפיה הקפאת הליכים לא תחול על הליכים פליליים. בדברי ההסבר להצעת החוק צוין כי הקפאתם של הליכים פליליים כאשר מתנהלים הליכי חדלות פירעון עלול להביא לכך שהליכים אלה ישמשו מקלט לעבריינים. לכן, לדעת המחוקק, אין מקום להקפיא או לעצור הליכים פליליים המתנהלים לגבי תאגיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים.

ואכן, בנוסחו הסופי של החוק החדש נקבע בסע' 31(א) כי הקפאת ההליכים כנגד תאגיד לא תחול על הליכים פליליים. הוראה דומה נקבעה גם לגבי יחיד במסגרת סע' 121(3) לחוק.

הפעלת הליכי "גביה מיוחדת" כנגד בעלי מניות ונושאי משרה      

חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 מבחין בין 2 סוגים של עבירות.

• עבירות קלות (עבירות טכניות) שעונשם עד שנת מאסר אחת – עבירות אלו מוגדרות בסע' 117(א) לחוק מע"מ. כגון, אי מסירת פנקס או חשבונית, סירוב להתייצב לחקירה, אי הגשת דו"ח תקופתי במועד, אי-תשלום מס במועד (מועד תשלום המס חל עם הגשת הדוח התקופתי- סעיף 88 לחוק מע"מ) ועוד.
• עבירות חמורות שעונשם עד חמש שנות מאסר – עבירות אלו מוגדרות בסע' 117(ב) לחוק מע"מ. כגון, זיוף מסמך, מסירת ידיעה כוזבת, הוצאת חשבונית פיקטיבית ועוד.

חוק מע"מ קובע בסע' 119 כדלקמן:

"נעברה עבירה לפי חוק זה או תקנות לפיו בידי חבר-בני-אדם, מואגד או בלתי מואגד, יהיה אשם גם כל מי שבעת ביצוע העבירה היה בו מנהל פעיל, מזכיר, נאמן, בא-כוח, שותף פעיל, חשב, מנהל חשבונות או כל פקיד אחראי אחר, זולת אם הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח קיום הוראות החוק."   

בהתאם להוראות הסע' הנ"ל רשאית התביעה (היועץ המשפטי לממשלה בכובעו כממונה על התביעה) באמצעות נציגיו ברשויות מע"מ לנקוט בהליך פלילי ולהגיש כתבי אישום גם כנגד מנהלי החברות אשר ניהלו את החברות לפני כניסתן להליכי חדלות הפירעון.

סע' 106ב' לחוק מע"מ קובע בנוסף את הכללים לגביית מס בנסיבות מיוחדות:

"עשה חבר בני אדם מעשה מהמפורטים בסעיף 117(א)(3), (6), או (ב), והוצאה לו בשל כך שומה, קביעת מס או דרישה לשלם כפל מס, והערעור עליה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, רשאי המנהל לקבוע כי בעל תפקיד בחבר בני האדם (בסעיף זה – בעל תפקיד) יהא גם הוא חייב בתשלום המס או כפל המס, לפי הענין, ובלבד שלענין מעשה מהמעשים המפורטים בסעיף 117(א)(3) או (6), לא יחויב בעל תפקיד אלא אם כן הורשע בפסק דין חלוט."

סעיף זה מאפשר לרשויות מע"מ לפעול כנגד מנהלי החברה לא רק בהליכים פליליים אלא אף בהליכי גבייה לצורך גביית חובות התאגיד מבעל התפקיד בתאגיד. לצורך עמידה בתנאי הסיפא של הסעיף הנ"ל, על רשויות מע"מ להגיש כתב אישום גם כנגד המנהל ולזכות בפסק דין חלוט. לאחר ההרשעה החלוטה, ניתן, לכאורה, לאחר החלטת מנהל מע"מ על הפעלת הליכי הגביה המיוחדת מכוח סעיף 106 לחוק מע"מ, לגבות את חוב המס של התאגיד גם מבעל התפקיד.

העדפת נושים מותרת?

אחד מאבני היסוד של הליכי חדלות הפירעון הוא עיקרון השוויון בין הנושים. כל נושה זכאי לקבל בדיוק את אותו שיעור החזר המגיע לכל אחד מחברי קבוצת הנשייה אליה הוא משתייך, ולא ניתן להעדיף נושה אחד על פני משנהו או קבוצה אחת על פני רעותה אלא על פי הוראות החוק.

הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי ביקשה להגדיר את קבוצות הנשייה השונות ולתחום מחדש את גבולות דיני הקדימה. באמצעות שינויים אלו ביקשו מנסחי הצעת החוק לשנות את חלוקת העוגה באופן בו הנושים הרגילים יזכו לנתח גדול יותר על חשבון מוסדות המדינה והגופים החזקים כמו המוסדות הבנקאיים.

בפועל, בעקבות מסע לחצים מצד גורמים בעלי אינטרסים, החקיקה החדשה אשר החלה בקול תרועה רמה, הסתיימה בקול ענות חלושה.

רשויות המס הצליחו לשמור על מעמדם הדומיננטי בקבוצת הנושים בעלי דין הקדימה ואף לשפר את מצבם.

כך למשל, סע' 234(א)(4) לחוק החדש משמר את מעמדה של קרן החוב למע"מ שנוצרה ב- 12 החודשים שקדמו למתן צו פתיחת ההליכים.

גולת הכותרת מגיעה בסע' 234(א)(5) אשר קובע כי תשלום לרשויות המס שתשלומו נפרס על פי הסדר פריסה שנחתם לפני מתן הצו לפתיחת הליכים יזכה גם הוא למעמד של דין קדימה וזאת בתנאי שמדובר בחיובים שנוצרו בתקופה של 3 שנים לכל היותר.

מדובר בהוראה שלא הייתה קיימת בחוק הישן ומקורה ברצון לאזן בין הצעת החוק שביקשה לצמצם את דין הקדימה לרשויות המס לבין הרצון למנוע התחמקות של חייבים מתשלום המס באמצעות ביצוע הסדרי פריסה.

דברי ההסבר בהצעת החוק מציינים כי חריג זה נועד למנוע את החשש שהפגיעה בדין הקדימה של רשות המסים תגרום לכך שהרשות תימנע מלפרוס חובות מס של נישומים הנמצאים בקשיים כלכליים. אם כך יקרה, עלולה להיפגע יכולתם של החייבים לצלוח משברים כלכליים זמניים ולהשתקם. כדי למנוע זאת, הוצע להותיר לרשות המסים את דין הקדימה אם פרסה, בהסכמת החייב, חוב מס שהגיע מועד תשלומו.

בסופו של דבר רשויות המס גם שמרו על מעמדו של מרבית החוב כלפיהם בדין קדימה וגם השאירו לעצמם את הבונוס של שידרוג מעמד החוב שהוסדר במסגרת הסדרי פריסה עם הרשויות.

אבל זה לא הכל.

במסגרת החוק החדש נקבע כי ניתן לבטל פעולות מסוימות אשר גורעות נכסים מקופת הנשייה – פעולות המקנות עדיפות לנושה מסוים.

אחד מהקריטריונים שנקבעו בסע' 219 לחוק החדש הוא ביצוע "פעולות שלא במהלך העסקים הרגיל". דהיינו, אם הפעולה בוצעה במהלך העסקים הרגיל אז לא ניתן לבטל אותה. במסגרת סע' זה נקבע כי הסדר פריסה עם רשויות המס אינו נחשב כשלעצמו כפעולה שלא במהלך העסקים הרגיל רק בגלל שהוא נעשה באופן חד פעמי.

בסעיף זה ביקשו רשויות המס להבטיח כי אחרי שהם יסדירו מול החייבים את פריסת חובות העבר וישדרגו את מעמד החובות לא תועלה בדיעבד טענה כי מדובר בהעדפת נושים אסורה ויבקשו לבטל להם את שידרוג מעמד החוב.

תשלומים עונשיים 

בנוסף לקרן חוב המס קיימים לעיתים גם תשלומים עונשיים הנלווים להליך הפלילי או חלף נקיטתם של הליכים פליליים והם מעניקים "פיצוי נוסף" למדינה בדמות יצירת חבות נוספת שאינה בת הפטר. במסגרת החוק החדש נקבע כי תשלומים עונשיים שהוטלו על החייב יהיו במעמד של חובות דחויים (אשר ישולמו רק לאחר החזר מלא לנושי החייב) אך מאידך הם אינם חובות ברי הפטר (ראה סע' 175 לחוק).

כתוצאה מכך חייב שסיים את הליכי חדלות הפירעון וקיבל הפטר עדיין חייב בתשלום מלוא התשלום העונשי שהושת עליו במסגרת ההליכים פליליים שננקטו כנגדו או חלף נקיטתם של הליכים פליליים כנגדו.

אחת הבשורות שמביא החוק החדש היא אימוץ הלכת "שטיין" בש"פ 373/89 (סעיף 121 (4) לחוק החדש), אשר לפיה בית המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעור פלילי, במותב תלתא, קבע כי אין כל היגיון להשית את התשלום העונשי על נושי החייב וכאשר עסקינן בתשלום עונשי ראוי יהיה לדחות את פרעונו לאחר סיומם של הליכי חדלות הפרעון. בהתאמה, קבע בית המשפט העליון כי אין לאכוף עונש מאסר חלף אי-תשלום הרכיב העונשי בתקופת ניהול הליך חדלות הפרעון. 

הרציונל בהוראה זו נובע מכך שתשלום הקנס העונשי חלף אי-נקיטת ההליך הפלילי על ידי החייב במהלך תקופת חדלות הפירעון ייחשב כהעדפת נושים אסורה וממילא אין הצדקה להשית על החייב עונש מאסר כאשר הוא מנוע מלשלם את הקנס  – וזאת בפרט בשעה שהרשויות יכולות להמשיך לגבות את הקנס לאחר סיום הליכי חדלות הפירעון.

עבירות של אי-דיווח ו/או אי-תשלום בחדלות פירעון

כאשר חייב או תאגיד נמצאים במשבר כלכלי ונקלעים למצב של חדלות פירעון, אין זה נדיר שיבוצעו על ידי התאגיד עבירות טכניות של החסרת דיווחים ו/או תשלומים אשר חלים במועד הסמוך לקריסה. המחדל של אי הדיווח ו/או התשלום אינו נובע מכוונה פלילית אלא אך ורק מחוסר יכולת טכנית לבצע את הדיווחים או לשלם את התשלומים עקב חדלות פירעון.

במקרים רבים, מי שניהל את העסק בתקופה בגינה נדרש הדיווח והתשלום כלל אינו מנהל עוד את העסק כאשר מגיע מועד הדיווח והתשלום ואינו מוסמך לטפל ב-"הסרת המחדל".

לדוגמא: חברה שהוגשה נגדה בקשה למתן צו פתיחת הליכים ובית המשפט מינה לה נאמן בעשירי לחודש. כאשר מגיע מועד הדיווח והתשלום עבור העסקאות של החודש הקודם (ב- 15 לחודש), מנהל החברה כבר מנושל באופן אוטומטי מכל סמכויותיו והוא אינו רשאי לבצע דיווחים בשם החברה – גם לא עבור חודשים קודמים. מיותר לציין כי אותו מנהל אינו יכול לשלם את המס מושא הדוח שכן יהיה מדובר בהעדפת נושים אסורה.

בדרך כלל, המחדל של אי הדיווח מוסדר במקודם או במאוחר על ידי הנאמן המתמנה על ידי בית המשפט וגם התשלום מוסדר בסופו של דבר בצורה כזו או אחרת בהתאם לדיני הקדימה.

עד לחקיקת החוק החדש, רשויות המס נהגו להזמין את בעל המניות או את נושא המשרה לחקירה, ובנסיבות שתוארו לעיל היו מפעילות שיקול דעת ונמנעות בדרך כלל מהגשת כתב אישום.

למרבה הצער, נראה כי מאז חקיקת החוק החדש רשויות מע"מ מפרשות את סעיף 31 לחוק החדש בדרך מרחיקת לכת, כך שאינן מעוניינות להמתין עד להסרת המחדלים והן פועלות באופן אוטומטי כנגד החייבים ונושאי המשרה באמצעות הגשת כתבי אישום ותוך התנגדות לעיכוב ההליכים הפליליים עד להתבהרות התמונה.

כך למשל, ישנם מקרים בהן רשויות מע"מ צפויות לקבל מקופת הפירוק החזר מלא של החוב בתוך מספר שנים אך הן מתנגדות בתוקף להמתין ומבקשות לאסור בינתיים את נושא המשרה בחברה ולהשליכו אל בית האסורים. כל ההסברים כי לא יהיה ניתן להשיב את הגלגל לאחור ולבטל את תקופת ריצוי המאסר לאחר הסרת המחדלים – נופלים על אוזניים ערלות.

הרשויות מסתתרות מאחורי הסיסמא כי "אין קשר בין הליכים פליליים להליך חדלות הפרעון" עת הן יודעות כי הנאשם חדל פירעון בעצמו עקב ערבויות אישיות שנתן לחובות החברה והוא מנוע מלבצע העדפת נושים.

רשויות מע"מ אשר מעוניינות, ככל הנראה, ליצור מסלולי גביה נוספים מכוח סע' 106 לחוק מע"מ, דורשות מנושא המשרה להסיר את המחדל באופן מיידי כתנאי למחיקת כתב האישום. אלא שכאן נכנסת לתמונה העובדה שאותו נושא משרה בעצמו נמצא לעיתים בהליך חדלות פירעון בעקבות ערבויות אישיות שנתן לחובות החברה. במצב כזה הדין אוסר עליו לשלם תשלומים לרשויות מע"מ שכן הדבר ייחשב כהעדפת נושים וגם אם נניח שהיתה לאותו נושא משרה יכולת ליטול אשראי, אם באמצעות גיוס כספים מבני משפחה או חברים ואם ע"י גורם אחר, הוא מנוע מבחינת דיני חדלות הפירעון לעשות זאת [סעיף 346 (ב) לחוק חדלות פירעון].

.

היערכות מקדימה להליכי חדלות פירעון

המצב החדש והאיום בנקיטת הליכים פליליים כנגד חייבים ונושאי משרה עשוי לתמרץ את בעלי המניות ונושאי המשרה לתכנן מראש, ככל הניתן, את הליכי חדלות הפירעון באופן בו הם ימזערו את הסיכון לנקיטת הליכים פליליים כלפיהם – וזאת לעיתים על חשבון יתר הנושים.

כך למשל עשוי חייב או נושא משרה בתאגיד ל"רוץ" בטרם כניסתו להליכי חדלות פירעון לרשויות המס ולשלם חובות עבר או להגיע איתם להסדר פריסה על מנת לשדרג באופן מלאכותי את מעמד החובות הישנים לרשויות המס ולהעלותם לקבוצת החובות בדין קדימה.

כאן המקום לציין כי הוראות החוק הקובעת כי הסדר פריסה עם רשויות המס אינו נחשב להעדפה אסורה אינו מגן על רשויות המס מפני ביטול הפעולה בדיעבד באופן מוחלט.

יש לשים לב כי הסעיף אינו קובע שהסדר הפריסה אינו נחשב להעדפה אסורה בכל מצב אלא אך ורק כי הוא לא יבוטל באופן אוטומטי כפעולה שלא במהלך העסקים הרגיל רק בגלל שהוא נעשה באופן חד פעמי. אך בהחלט יש לבחון כל הסדר עם רשויות המס בהתאם לקריטריונים הרגילים של ביצוע פעולות הגורעות מקופת הנשייה ובמקרים המתאימים על הנאמן המתמנה על ידי בית המשפט לפעול על מנת לבטל את הפעולה.

בית המשפט המחוזי בחיפה כבר פסק במקרה דומה (לפני כניסתו לתוקף של החוק החדש) כי על מע"מ להשיב לקופת הנושים את הכספים שקיבל בנסיבות בהן בעל מניות שילם את חוב המע"מ בסמוך לקריסה על מנת להינצל מהליכים פליליים (פר”ק 37547-06-15 יורקוב נ’ קיו.סי.אי).

מסקנות

כפי שמובא בדברי ההסבר לחוק, ההפרדה בין ההליכים הפליליים לבין הליכי חדלות הפירעון נובעת מהחשש כי הליכי חדלות הפירעון ישמשו עיר מקלט לעבריינים. מדובר בחשש שאותם עבריינים שכבר ביצעו עבירות יבקשו להימלט מאימת הדין באמצעות הליכי חדלות פירעון.

אין זה המקרה בו אנו עוסקים. לא מדובר בעבירה שכבר בוצעה לפני הליך חדלות הפירעון אלא בעבירה שבוצעה אגב ובעקבות הליך חדלות הפירעון. במקרה כזה אין כל רלבנטיות לחשש כי מישהו ישתמש בהליך חדלות הפירעון כעיר מקלט שכן הוא מבצע את העבירות רק בגלל שהוא כבר נמצא במצב של חדלות פירעון.

עם כל הכבוד, נראה כי המחוקק אשר התיר לנהל הליכים פליליים כנגד חדלי פירעון התכוון למנוע את המצב של "עיר מקלט" כנגד נאשמים בעבירות מהותיות, כגון עבירות מכוח סעיף 117(ב) לחוק מע"מ ולא לעבירות טכניות מכוח סעיף 117(א) לחוק מע"מ.

מיותר גם לציין כי נקיטת הליכים פליליים על ידי רשויות המס אינה מגשימה את מטרתם ההרתעתית של ההליכים הפליליים שעה שפעילותו העסקית של התאגיד מופסקת ואינה ממשיכה עקב היקלעתו להליכי חדלות פירעון.

כפי שתואר לעיל, רשויות המס שמרו לעצמם את האופציה לנקוט בהליכים פליליים אך בפועל נראה כי לא מיצוי הדין עומד לנגד עיני הרשויות והם עושים שימוש ציני בהליכים הפליליים כדרך נוספת להבטחת גביית מלוא החוב לרשויות המס במצבי חדלות פירעון מבעלי המניות ונושאי המשרה. והראיה לכך – רשויות המס מתנות את מחיקת כתב האישום בהסרת המחדל. כלומר, מבחינת רשויות המס אם חוב המס האזרחי ישולם בסופו של דבר בדרך כזו או אחרת הם יהיו מוכנים לוותר על מיצוי הדין הפלילי.

החוק החדש הותיר בידי הרשויות את המעמד המועדף של דין הקדימה ובכך העניק להם יכולת גבייה מהתאגיד החייב עצמו על חשבון הנושים האחרים. כך ששינוי הפרקטיקה המסתמכת לכאורה על הוראותיו של סעיף 31 לחוק, אשר החישה הגשתם של כתבי אישום נגד בעל התפקיד גם בעבירות טכניות מתוך תקווה לנקוט בהליכים מנהליים או הליכים גבייתיים מכוח סעיף 106 לחוק מע"מ אינה עולה בקנה אחד עם העדיפות שניתנה לרשויות המס בחלוקת נכסי קופת הנשייה.

בנסיבות אלו אין שום הצדקה לנקיטת הליך פלילי בגין עבירות טכניות קלות על חוק מע"מ, נגד נושא משרה בתאגיד אשר נקלע להליכי חדלות פרעון.

על החטיבות המקצועיות ברשויות המס בתיאום עם הממונה על התביעה, להנחות את הפקידים השונים להפעיל שיקול דעת טרם הגשת כתב אישום בנסיבות של חדלות פירעון ולהעניק להוראות סעיף 119 לחוק מע"מ פרשנות מרחיבה לפיה נושא משרה שנאלץ לעבור עבירה טכנית של אי דיווח ו/או אי תשלום בנסיבות של חדלות פירעון נחשב כמי "שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח קיום הוראות החוק."

כל תוצאה אחרת תהיה בלתי נסבלת בהתחשב בעובדה כי נושא משרה שיבחר לבצע העדפת נושים על מנת למלט את עורו יזכה לכאורה להגנה בטענה שהוא נקט בכל האמצעים על מנת להבטיח את קיום החוק (למרות שהוא עבר לכאורה על חוק אחר), וזאת גם אם בסופו של דבר תבוטל העדפת הנושים על ידי הנאמן לא יהיה ניתן לבוא בטענות כלפי אותו נושא המשרה מכיוון שהוא כבר נקט בכל האמצעים העומדים לרשותו – עד כדי כך שהוא אפילו הסכים לבצע עבירה על דיני חדלות הפירעון.  

במקרה בו רשויות התביעה לא השכילו לערוך את האבחנה המתבקשת בין עברייני מס לבין חייבים ונושאי משרה שנקלעו בעל כורחם למצב של חדלות פירעון, ובחרו בכל זאת להגיש כתב אישום בגין עבירות טכניות, מצופה כי במקרים המתאימים בית המשפט ישמש כמבוגר אחראי ויורה על עיכוב אוטומטי של ההליכים הפליליים עד לתוצאות הליך חדלות הפירעון אשר אך ורק במסגרתו יוסרו המחדלים מושא כתב האישום בהתאם לסדרי הקדימה הקבועים בדין.

בכל מקרה, הענישה במקרים כאלו צריכה לבוא לידי ביטוי בעונשים סמליים ובוודאי שאין שום הצדקה להטלת עונש מאסר בפועל על חייב ו/או על נושא משרה ובעל מניות בתאגיד חדל פירעון בגין ביצוע עבירה טכנית מסוג אי דיווח ו/או אי-תשלום במועד – וזאת בדומה לרציונל שנקבע על ידי בית המשפט העליון בהלכת שטיין. מיותר לציין כי השתת עונשי מאסר על חייבים ונושאי משרה אינה עומדת בקנה אחד עם מטרת העל שנקבעה במסגרת החוק החדש אשר מבקשת לשים את האינטרס של שיקום החייב בראש סדר העדיפויות.

במקביל, בעקבות שינוי סדרי הקדימה, על בעלי התפקיד מוטלת חובה לבחון בשבע עיניים כל הסדר שנעשה עם רשויות המס בתקופה הסמוכה לפתיחת הליכי חדלות הפירעון ובמקרים המתאימים יש לפעול לביטול העדפת הנושים.